עימוד ספר בעברית: מה שחשוב לדעת לפני שמתחילים

עימוד טוב הוא עימוד שלא שמים לב אליו. הקורא פשוט קורא. הנה המספרים והכללים שמביאים לשם.

גודל הספר

הגודל הנפוץ ביותר לספרי עיון בעברית הוא A5, כלומר 148 על 210 מילימטר. הוא נוח לאחיזה, מתאים למדף סטנדרטי, וכל בית דפוס עובד איתו בלי בעיות. פורמטים חריגים נראים מעניין במסך ועולים יותר בפועל.

גודל האותיות ומרווח השורות

בגוף הטקסט, 11 עד 12 נקודות הוא הטווח שעובד לרוב הקוראים. פחות מזה מקשה על קוראים מבוגרים, יותר מזה מנפח את הספר ומרגיש כמו ספר ילדים.

מרווח השורות חשוב לא פחות. בעברית, שאין בה אותיות גדולות וקטנות שיוצרות קצב ויזואלי, טקסט צפוף נראה כמו קיר. מרווח של 1.8 עד 2.0 נותן לעין מקום לנשום.

שוליים

שוליים הם לא בזבוז נייר, הם חלק מהעיצוב. שוליים צרים מדי גורמים לטקסט להיראות דחוס וגם מסוכנים בדפוס, כי אם החיתוך סוטה במילימטר, הטקסט נחתך.

כלל אצבע: לפחות 15 מילימטר מכל צד, ורצוי יותר בצד הפנימי, כי חלק מהשוליים הפנימיים נבלע בכריכה.

כותרות רצות

הכותרת הרצה היא השורה הקטנה בראש כל עמוד. היא עוזרת לקורא לדעת איפה הוא נמצא בלי לחפש. המוסכמה הנפוצה: בעמוד אחד שם הספר, ובעמוד הנגדי שם הפרק.

אם רוצים גם את מספר הפרק, המקום הנכון הוא בתוך הכותרת הרצה, צמוד לשם הפרק. מספר פרק שמופיע לבד בשוליים נראה תלוש ולא ברור למה הוא מתייחס.

שבירת עמודים

שלושה כללים שכדאי לבדוק בכל ספר לפני שהוא הולך לדפוס:

• אין כותרת בתחתית עמוד שהטקסט שלה מתחיל בעמוד הבא.
• אין שורה בודדת של פסקה שנשארת לבד בראש עמוד או בתחתיתו.
• אין תיבה או טבלה שנשברת באמצע בין שני עמודים, אלא אם היא ארוכה מדי מכדי להיכנס בשלמותה.

אלה דברים שאף תוכנה לא מסדרת לבד. מישהו צריך לעבור עמוד עמוד.

מספר העמודים חייב להתחלק בארבע

ספרים מודפסים על גיליונות מקופלים, וכל גיליון נותן ארבעה עמודים. לכן מספר העמודים הסופי חייב להתחלק בארבע. אם הספר יצא 114 עמודים, מוסיפים שני עמודים ריקים בסוף. זה לא פגם, זה סטנדרט.

מה שקורה אחרי העימוד

כשהעימוד סגור, הקובץ עדיין לא מוכן לדפוס. הוא צריך בליד, סימני חיתוך והטמעת גופנים. על זה בדיוק כתבנו כאן: הכנת קובץ לבית דפוס.